הודו על אופנוע

חני ואיציק על הkarizma

אוגוסט-ספטמבר 2006

נחתנו בעיר Amritsar - הודו, לאחר טיול של שנה בדרום מזרח אסיה על גבי אופנוע. ידענו שהפעם בניגוד לשנה הקודמת, אנו רוכשים אופנוע חדש להמשך הטיול בהודו ונפאל. ניגשנו לסוכנות Hero Honda ב-Amritsar ורכשנו את האופנוע הכי "מהיר ואמין" בהודו נכון לאז Karizma.

לאחר שהות ארוכה בדהרמסלה החלטנו איציק ואני, תוך לבטים קשים, לצאת למסלול המאתגר ביותר לאופנועים בהודו מ-Manali אל Leh.
איציק - מנוסה מאוד ברכיבה על גבי אופנוע, ואילו אני, חני - מורכבת עם פז"ם של שנה וחודשיים.

אספנו פרטים על המסלול, כולל סיפורים אישיים מרוכבים בודדים שעשו את זה על גבי אופנוע וקלטנו שזה לא הולך להיות פשוט, אבל מאחר ואנו מאוד הרפתקנים מטבענו, היה ברור לנו שהמסלול הספציפי הזה על אופנוע מהווה הזדמנות של פעם בחיים - החלטנו ללכת על זה.

המסלול: 475 ק"מ, מומלץ בשלושה ימים (אפשר לחזור מאותו ציר או דרך Srinagar, Kashmir)

עונה מומלצת: אוגוסט-ספטמבר

כלי רכב: Hero Honda Karizma מתוצרת משולבת הודו-יפן, נפח טנק דלק 17 ליטר. האופנוע אשר נחשב אז לפופולארי ביותר בהודו הינו ה-Royal Enfield המיתולוגי (המבוסס טכנולוגית על האופנוע הבריטי מסוג BSA תרנגול, ממלחמת העולם השנייה) אותו ניתן לרכוש או לשכור על בסיס יומי. ישנו גם אופנוע מתאים נוסף מתוצרת BAJAJ אך הסתבר שהבחירה ב-Karizma מתוצרת Hero Honda הייתה הנכונה.

כל האופנועים שהוזכרו כאן נחשבים ל"צעצועים" במושגים מערביים, אך צריך לזכור שבהודו, לאחר שהות מסוימת, מתחילים ובצדק להתייחס אל המציאות היום יומית, כאל החיים האמיתיים ואל המציאות במערב השבע, כאל כפר הזוי של עשירים, החיים בבועה טלנובלית מנותקת ומנוכרת. הודו הראתה לנו את העולם בפרופורציות הנכונות והאמיתיות שלו, כשם שלא ראינו משום מקום אחר.

Hero Honda Krizma לעומת Royal Enfield
במחנה האוהלים המאולתר ב-Sarchu

זהו אופנוע המרגיש בועט ונושם "כמו אופנוע 1000 סמ"ק". יחסית כמובן לאמצעי התחבורה המצויים על הכבישים הפקוקים, המבולגנים והעמוסים עד לכדי טירוף המאפיינים את רוב הודו, ומתפקד מעולה גם בשבילים קשים על משקלם וציודם של שני רוכבים ומעל הכל כאמור אמין ללא דופי.

בעלי אופנוע רבים אשר רכשו את ה Royal Enfield הישן והטוב , בילו שעות ארוכות במוסך, הכסף שנחסך לעיתים ברכישה בוזבז בד"כ על מימון התיקונים, אבל גם זה חלק הקשור בחוויה של אופנוען בהודו - לבלות במוסך עם חברים, לחלוק חוויות ולשתות צ'אי.

חני וה-Karizma עמוס הציוד

נסיעה טובה:

הדרך החצי סלולה מ-Manali לחבל Ladakh שבצפון הודו, נפתחת רשמית מאמצע חודש יולי ונסגרת באמצע ספטמבר (בשאר חודשי השנה הדרך חסומה ע"י שלגים כבדים ביותר). ה"כביש" חוצה שלושה מעברי הרים מהקשים והגבוהים בעולם, נחלים נהרות וגשרים אשר חלקם הרוסים. עבודות הבניה ושיקום הכביש מתבצעות ללא הרף ע"י פועלים נפאלים והודים.

מעבר ההרים Taglang-La הנישא לגובה 5328 מ' מהווה את נקודת השיא במסלול. בגלל תנאי מזג האוויר ההפכפכים והקשים ביותר, השוררים באזור במרבית ימות השנה, אין מצב לישובי קבע ואין תשתיות של חשמל, מים ותקשורת. זהו למעשה מדבר מושלג בגובה רב מאוד. הישוב הגדול האחרון לאורך הציר מדרום הוא Keylong המצוי בגובה 3350 מ', בשטחה של מדינת Himachal Pradesh.

מפגש נהרות סמוך לעיירה Tandi

תחנת הדלק האחרונה ב-Tandi, מצויה כ-20 ק"מ לפני Keylong וכ-365 ק"מ מ-Leh. האוכלוסייה הדלילה לאורך הציר, מורכבת כאמור מפועלי תחזוקת הכביש המכוסים בזפת ומתגוררים במחנות אוהלים מאולתרים לצידי הדרך וכן מנוודים בני ה-Khampa.

בשל חשיבותו האסטרטגית של הכביש וקרבתו לגבול הבעייתי של הודו עם פקיסטן, מושקע מאמץ רב בהמשך סלילתו ושיפוצו. ישנה נוכחות מאסיבית של צבא הודו ולעיתים שיירות ארוכות של משאיות 4X4 צבאיות מעכבות את התנועה לאורך הציר. ישנן מספר עמדות ביקורת של המשטרה ההודית לאורך הדרך, בהן חובה להציג דרכון ולהירשם (לא התבקשנו להציג רישיון נהיגה או ניירת הקשורה לאופנוע).

הנופים והכפרים סביב Keylong

היום הראשון: Manali - Keylong

Manali - Gramphu כ-63 ק"מ (כולל מעבר הרים Rohtang-La)
Gramphu - Keylong כ-51 ק"מ (לאורך נהר Chandra)
סה"כ 114 ק"מ - 6 שעות

יצאנו מ-Manali, השוכנת בגובה 2050 מטר, לכיוון Vashisht, חצינו את הגשר ופנינו ב-T שמאלה לכיוון צפון אל מעבר ההרים Rohtang-La. הדרך מפותלת ותלולה, הנוף עוצר נשימה, הרים, יערות, מפלים, הכול צבוע בירוק עז ובוהק. בעוד אנו מטפסים לגובה, מזג האוויר החל מיתדרדר במהירות רבה.

עצרנו על מנת להתעטף טוב יותר. לבושים בכחמש שכבות לפחות, הגענו למעבר ההרים Rohtang-La (גובה 4000 מ'). ערפל סמיך וכבד כיסה את רוב השטח ומבעד לאובך ניתן היה להבחין בתיירים הודיים לבושים מעילי פרווה חומים. עצרנו להפסקת צ'אי לחמם את הגוף הקפוא באחד מאוהלי האוכל המאולתרים, שם פגשנו שלושה הודים צעירים מאזור דלהי, לתדהמתנו ללא מעילים לגופם. הסתבר שהם בילו שעות בתוך האוהל המוסק. איציק ניסה ליצור אתם קשר, למרות שהאנגלית לא הייתה שגורה בפיהם.

ישבנו מקובצים וקפואים, מנסים להסתגל לגובה ולקור המדהימים תוך כדי הערכות לאתגרים המצפים לנו בהמשך המסלול. הפנים, הידיים וכפות הרגליים קפאו. מעולם לא התמודדנו עם קור עז כזה.

תוך פחות מחצי שעה התפזר הערפל הכבד ותמונת הנוף התבהרה. לפנינו וסביב הרים גבוהים המכוסים בשלג בפסגות ולמרגלותיהם צמחייה נמוכה בגוון ירוק אפרפר. מולנו מישור בו פזורים אנשים שחלקם רכובים על סוסים ופרדות.

המעבר החד מערפל כבד וסמיך ביותר לשמיים הבהירים, מתאר חלקית את הפכפכותו של מזג האוויר באזור עויין זה. המשכנו בנסיעה לאורך נהר Chandra בכביש משובש אשר בקטעים מסוימים שלו, הפך לשביל עפר מלא בבורות , חריצים, בוץ ואבנים. חצינו מספר כפרים ציוריים וכמה מעברי מים קשים. הנוף ההררי הירוק ליווה אותנו עד Keylong.

20 ק"מ לפני העיר Keylong מצויה תחנת הדלק אחרונה , בה חובה לתדלק להמשך המסלול.

ב-Keylong ישנם מספר בתי הארחה, אנו בחרנו את בית ההארחה הממשלתי מלון HPTDC hotel Cander Bhaga, הממוקם על הכביש הראשי לכיוון צפון ובו טווח רחב של חדרים ומסעדה טובה. ידענו שהלילה הוא הלילה האחרון עד Leh בו נהנה ממיטה נוחה ומקלחת חמה.

מומלץ מאוד להישאר יום נוסף ב-Keylong ולטייל באזור.

הנופים סביב Keylong

היום השני: Keylong - Sarchu

Keylong – Darcha כ-37 ק"מ
Darcha - Baralacha La כ-41 ק"מ
Baralacha La – Sarchu כ-37 ק"מ
סה"כ 115 ק"מ - 6 שעות

לאחר לילה נעים וחמים, במהלכו גם הצלחנו ליבש את הכביסה ואת חליפות הגשם אשר היו מלאות בלחות מיום קודם, יצאנו לדרך. המשכנו על הציר לאורך נהר Bhaga לכיוון עמדת הצבא ב-Darcha. הכביש היה משובש בחלקו ובחלקו סלול וטוב.

פסגת Baralacha La

כאשר הגענו למעבר ההרים Baralacha La, בגובה 4883 מטר, חשבנו לעצור להפסקה. בעוד אנו מזמינים צ'אי מאחד האוהלים חשנו אי נוחות ואפילו סחרחורת קלה. הסיבה לכך קשורה לדלילות החמצן בגובה הרב בו שהינו, החלטנו לוותר על ההפסקה ולרדת לגובה סביר. למרות הירידה הזמנית לכיוון מחנה האוהלים Sarchu מנוע האופנוע החל מגמגם וסימן לנו שגם לו אין מספיק חמצן.

במחנה Sarchu פגשנו בחור ישראלי, Kaytan, אשר הגיע על גבי אנפילד, מדוגם ומדהים שהוא בעצמו בנה מ-Leh, ממנו הבננו שתופעת גמגום המנוע מאוד אופיינית בגבהים הללו, איכות הדלק הגרועה יכולה גם היא לגרום לזה. התמקמנו באחד מאוהלי האוכל לארוחת ערב לדאקית ובמקביל התארגנו ללינה.

אוהל האוכל במחנה האוהלים Sarchu

שתי נשים לדאקיות תפעלו את המטבח המאולתר ואת אוהלי הלינה. ריחות התבשילים מילאו את חלל האוהל. התרווחנו על המזרנים ושוחחנו עם kaytan. מסתבר שהוא מתגורר בהודו כבר למעלה מ-15 שנה ובימים אלה הוא מתכנן לעבור מהעיר פונה לגואה. לדעתו פונה הפכה לעיר עמוסה ומזוהמת ואיבדה מהקסם שאפיין אותה עד לפני כעשור.

אט אט שקעה השמש, דבר שהביא אותנו להרהר שוב בקור העז ובאתגר המצפה לנו בהמשך. במהלך הערב הצטרפה אלינו לארוחה אישה מדהימה בשם Karol - אנגליה בשנות השישים לחייה, המצויה בכושר יוצא מן הכלל, שהגיעה רכובה על גבי אופניי הרים . זו הפעם השביעית שהיא עושה את הדרך מ-Manali אל Leh על אופני הרים (עבורה המסלול אורך כשלושה שבועות).

כולנו חשנו סחרחורת כתוצאה מהגובה הרב במהלך הערב. Karol המליצה לאכול מעט על מנת להקל על המאמץ המוטל על הגוף. בסיום הערב פרשנו ללינת לילה. Karol הקימה אוהל סיירים משלה ו-kaytan התמקם באוהל מעבר לכביש .

אנחנו קבלנו אוהל ענק, המזכיר אוהל בדואי, המתאים ללינה של למעלה מ-15 איש לגמרי לעצמנו. לא ממש הצלחנו להירדם, אך לבסוף העייפות הכריעה והצלחנו לתפוס תנומה קצרה. היה לנו חם ונעים. מדי פעם התעוררנו כי שמענו רחשים וקולות משונים ומוזרים, כנראה של דובים או זאבים משוטטים אשר הגיעו למחנה בעקבות ריח המזון. איציק היה בכוננות עם ה"לדרמן".

רוח חזקה נשבה בין ההרים וחצתה את המישור הרחב בו מצוי המחנה. האזור סביב הוא שטח פראי, בו מתגוררים בעלי חיים אשר אינם מורגלים לאורחים. במהלך שלושת החודשים בהם מוקם מחנה האוהלים, מופר במידה מסוימת האיזון האקולוגי.

לקראת שחר ירד גשם קל והשמיים היו די מעוננים. התפללתי ובקשתי שהשמש תזרח והשמיים יתבהרו. עם אור ראשון יצאתי מן האוהל וחיפשתי מקום להשתין. הכול שטוח מסביב, לכן נצמדתי לאיזה שיח בתקווה שלא יגיח מישהו ויפריע לי במשימה חשובה זו של הבוקר. המבצע עבר בשלום.

האישה הנחמדה ממנה שכרנו את האוהל , הביאה קערת מים חמימים כדי שנוכל לרחוץ פנים. "הללויה למגבונים" – גאון מי שהמציא אותם. כמה נעים להתרחץ עם מגבונים ריחניים.

איציק התעורר מאוחר יותר ואמר שהצליח להרדם. ארזנו את חפצינו והזמננו לאכול ארוחת בוקר קלה, הכוללת גם פיתות צ'פאטי חמות ממולאות בתפו"א וקנחנו במשקה הלאומי הצ'אי. הצטיידנו במים מינרליים, קיבלנו תפילות וברכות הכוללות נפנופי ידיים מעל הראש מבעלת האוהל המודאגת, להצלחה בהמשך המסלול הקשה והמסוכן, במיוחד על אופנוע ויצאנו להמשך הדרך.

איציק צובר כוחות לפני היציאה ל-Pang

היום השלישי: Sarchu-Pang
סה"כ 79 ק"מ, 3 שעות

בעוזבנו את נקודת המשטרה הזמנית של Sarchu נפרדנו למעשה ממדינת Himachal Pradesh ועברנו למחוז Ladakh במדינת Jammu-Kashmir. נסענו כ-50 ק"מ בשטח די מישורי ובכביש במצב סביר עד ה- Gator Loops. עשרים ק"מ של 21 פיתולים חדים, הנראים כמו מקרוני, בעליה תלולה ביותר.

לאופנוע לא היו שם חיים קלים. בפיתול ה-19 פגשנו את Karol, שיצאה כמה שעות לפנינו. היא התנשפה וצעדה ברגל, שאלנו אותה לשלומה, היא אמרה שהכל בסדר ושנפגש הערב במחנה Pang.

ה- Gator Loop

המנוע שוב החל לגמגם, הפעם דאגנו פחות משום שידענו מה הסיבה - העדר חמצן כתוצאה מהגובה הרב. מיד לאחר הלופים הגענו למעבר ההרים הראשון Nochli La בגובה 5020 מ' וכעבור קילומטרים ספורים עברנו את המעבר השני Lachlung La בגובה 5065 מ'. החוויה הייתה מיוחדת ומן הסתם לתופעת העדר החמצן היתה כנראה גם השפעה ממסטלת, מן כניסה לממד אחר, כמו זיכרון מתוך חלום או מדיטציה בהם אנו מרחפים כמו נשר, מעל הכל.

לפתע הרגשנו בודדים מול מראות ההרים והמדבר שהקיפו אותנו. הפעם כבר ללא בעלי חיים, ללא צמחיה, ללא בני אדם, ללא רעש, כיבינו את המנוע וחווינו את השקט העוצמתי ביותר שאפשר לחוות, מצאנו את עצמנו ניצבים מול עוצמת הבריאה משתלבים בטבע סביבנו - ללא מחיצות, רק אנחנו ואלוהים. המחשבה שעברה במוחי באותו רגע הייתה שאנחנו כל כך קטנים ושבריריים.

ההרים העוצמתיים הללו היו כאן לפני מיליוני שנים ויהיו כאן כפי הנראה גם בעוד מיליוני שנים, ללא שינוי, ואילו אנחנו בני האדם, בני חלוף - זמניים בעולם הזה.

הגענו בסביבות הצהריים למחנה האוהלים Pang. חיפשנו מיטה. התארחנו אצל משפחה לדאקית לא הכי מאורגנת וממש לא נקייה. המיטה קסמה לנו ולכן ויתרנו על האסתטיקה. נכנסנו לחלקו האחורי של האוהל בו הסתובבו שתי תרנגולות, על מנת לנוח מעט. המזרנים היו כל כך קשים, שהחלטנו למרות ששילמנו מראש לעבור לאוהל אחר. במרחק כ-4 אוהלים משם מצאנו אוהל נקי ומסודר אותו מנהלת אישה לדאקית אחרת נחמדה שלא ידעה מילה באנגלית. שכנתה הצעירה התגייסה לעזרתה ושימשה כמתורגמנית. סיכמנו על מחיר כולל חניה לאופנוע. שוב נכנסנו לאוהל וניסינו להירדם - אך ללא הצלחה.

מימין לשמאל: המתורגמנית, קארול, חני והמארחת הלדאקית

כאשר ירד הערב יצאנו לחפש את Karol, אשר התמקמה באוהל משלה בקצה הצפוני של המחנה. שוחחנו לפני ארוחת הערב והחלפנו חוויות מהדרך.

המארחת הלדאקית שלנו סיפרה שהיא מגיעה לכאן עם בעלה בתחילת כל עונה כשהכביש נפתח. יחד הם מקימים את המאהל. היא נשארת כאן לבדה לתקופה של שלושה חודשים לתפעל את העסק והוא דואג להביא אספקה שוטפת מ-Leh. היא למעשה נפרדת בתקופה זאת ממשפחתה וילדיה המתגוררים בעמק נוברה, באחד הכפרים בסביבת Leh, בבית הקבע שלהם.

פניה חרושי הקמטים מספרים את סיפור חייהם של תושבי Ladakh. בעונת הקיץ הקצרה הם עובדים עבודה מאומצת וקשה בשדותיהם, מבוקר ועד ערב. גם במשך תקופת החורף הארוכה, כאשר לא ניתן לעבד את השדות, הם מקוששים זרדים ועצים בשלג, שואבים מים לשתייה, אוספים ומייבשים גללים של בעלי חיים להסקה, וכמובן מטפלים בבעלי החיים. עונת החורף היא גם הזמן המתאים לעיבוד חומרי גלם שונים, למשל סריגת צמר, עיבוד עורות ועוד.

ידענו שמצפה לנו יום ארוך וקשה במיוחד, נפרדנו מ-Karol לשלום והלכנו לישון מוקדם. שוב לא ממש הצלחנו להירדם.

עם אור ראשון התעוררו דיירי המאהל ליום עסקים חדש. האישה הלדאקית החלה בהכנת פיתות (צ'אפאטי) הודיות, והניחה סיר לחץ על גבי כיריים ישנים על מנת להכין נזיד עדשים (דהאל).

היום הרביעי: Pang - Leh

Pang – Taglang La כ-75 ק"מ
Taglang La – Upshi כ-60 ק"מ
Upshi – Leh כ-49 ק"מ
סה"כ 184 ק"מ - 6 שעות

לאחר ארוחת בוקר טובה יצאנו לדרך לכיוון Leh. טיפסנו בעליות קשות ומסוכנות עד אשר הגענו ל- More Plateau.
תצורת הקרקע השתנתה לסלע חול בצבעי אדום וכתום. הרוח פסלה בסלע החול חללים וצורות אמנותיות להפליא ובקטע מסוים זה נראה כמו מבצר החצוב בסלע עם עמודי כניסה מרשימים (מאוד מזכיר את אזור פטרה בירדן).

איזור סלע חול מרשים ב-More Plateau

משם המשכנו בעליה נוספת קשה מאוד והגענו למעבר ההרים הסלול השני בגובהו בעולם Taglang La כ-5328 מ'. שם בפסגה חווינו שוב את איכות השקט, הדממה והחיבור לעוצמת הבריאה. זו הנקודה הכי גבוהה בה היינו והכי קרוב לאלוהים, איציק סיפר ששקט כזה הוא זוכר רק מצניחה ממטוס לאחר פתיחת המצנח. המקדש, השני בגובהו בעולם, ודגלי התפילה המפוזרים סביבו מעידים על קדושת המקום. הסימן היחיד לכך שהגענו ל- Taglang La הוא השלט הצהוב בו מצוין שם המקום וגובהו.

השלט הצהוב על פסגת ה-Taglang La

שמענו סיפור מרתק מקבוצת ישראלים צעירים שרכשו אופנועי אנפילד משומשים ב-Leh, ללא ניסיון קודם, ובחרו לצאת, רכובים לראשונה בחייהם על כלי תחבורה שאינו מוכר להם, למסלול הכי מסוכן בהודו.

לפי חוקי מרפי הם נתקעו למשך שעתיים בדיוק במעבר הזה בגלל תקלת מנוע חמורה באחד האופנועים. כאשר כולם כבר חשו אבודים, מיואשים וחסרי אונים ומחלת הגבהים החלה להשפיע, החליטה, תוך הפגנת תושייה רבה, הבחורה היחידה בחבורה-קצינה משוחררת, לעצור משאית 6x6 צבאית ולהעלות עליה את האופנועים.

בדיעבד הסתבר שזו הייתה טעות חמורה להישאר בגובה הזה. במקרה כזה היה אפשר וצריך להתדרדר מיד בלי מנועים לגובה 3000 מ' ושם להחליט מה הצעד הבא. רק לאחר שיחזור החוויה הם הבינו כמה היו ברי מזל וקבלו את החיים במתנה.

לאחר כ-30 ק"מ של ירידה, התחלנו סוף סוף להבחין בסימנים המעידים על כך שאנו מתקרבים לציוויליזציה, צמחיה החלה לבצבץ מידי פעם, הירוק החל צובע את מדרונות ההרים. חלפנו על פני כפר קטן ונידח Rumtse. בתי הכפר עשויים בוץ ועל הגגות מונח חציר.

נסענו לאורך ערוץ נחל, כנראה אחד מיובליו של נהר ה-Indus ולראשונה הבחננו בגידולי שדה. את הגידולים החקלאיים בחבל Ladakh מגדלים בעיקר באפיקי נחלים, שם אפשר למצוא אדמת סחף הראויה לעיבוד חקלאי, ועל טרסות, הנבנות בעבודת ידיים קשה. בין הגידולים: שעורה כגידול ראשי (בשל עמידותה בטמפרטורות נמוכות), חיטה וירקות. הגידולים מושקים במי הפלגים, המועברים לכפרים ולשדות באמצעות תעלות.

לאחר מספר קילומטרים חלפנו על פני ישוב נוסף Lato, על רקע מחצבות טבעיות של סלעים בצבע שחור , המשמשים כנראה לבניה וקירוי. ככול שהתקרבנו ל-Upshi הרגשנו שאנחנו מתקרבים יותר ויותר לציוויליזציה.

בעיירה Upshi פנינו שמאלה לכיוון צפון מערב ונסענו לאורך נהר ה-Indus. הנופים פסטורליים. עמק ירוק, מים זורמים, הרים מושלגים ומפעם לפעם מבצבץ לו מקדש בצבע לבן בוהק מקושט דגלי תפילה צבעוניים המתנפנפים ברוח ושולחים את אותיות התפילה לשמיים.

חצינו כמה מחנות ומחסומים צבאיים ואזור תעשייה וסוף סוף הגענו ל- Leh, התפאורה סביב עוצרת נשימה. נוף מדברי בעמק ירוק, מסביבו רכסי הרים עצומים שפסגתם מושלגת.

Leh שוכנת בגובה 3505 מ' ומשמשת כבירת מחוז Ladakh. נדמה כאילו שהגענו למחוז של סין ולא הודו.

בראשון לספטמבר של כל שנה מתקיים טקס צבעוני ומרהיב המציין את פתיחת פסטיבל לאדאק. אל תחמיצו את האירוע - כל תושבי האזור צועדים בתהלוכה ססגונית אל עבר האצטדיון ושם נערך טקס הפתיחה של הפסטיבל.

לכל אלה שמתכננים לצאת למסלול מ-Manali אל Leh – בהצלחה!!!!!

ריקודים ותלבושות בפסטיבל לאדאק

ריקודים מסורתיים בפסטיבל לאדאק בטקס הפתיחה

ציוד מומלץ
ניתן לשכור חליפות סקי חמות, מעילים ומגפיים מדוכני הרחוב הממוקמים לצידי הכביש ביציאה מ-Manali לכיוון Leh, או לקנות ציוד חדש בשוק ב-Manali.

מומלץ, מניסיון, לרכוש בשוק מגפיי פלסטיק בצבע לבן עם שרוכים, המשמשים את פועלי הכבישים ועומדים בטמפרטורה של מינוס 20 מעלות צלזיוס.

אזהרות וסכנות

חובה לדעת על מחלת הגבהים, ממה להימנע וכיצד לנהוג מעל גובה 3000 מ' לפני היציאה לדרך (מוקדש לנושא פרק במדריך Lonely Planet).
חובה לקחת כ-10 ליטר דלק בתחנת התדלוק האחרונה ב-Tandi, רצוי לרכוש מראש מיכל פלסטיק למילוי הדלק ב-Manali.
רצוי להצטייד בבגדים חמים מאד, כאלה שבדרך כלל אינם נמצאים במלתחה ישראלית ממוצעת: לבנים מחממים, בגדי צמר, מגפיים אטומים ורצוי מרופדים פרווה, כפפות חמות, כובע, צעיף, מעיל עליון חם. כדאי להעדיף בגדים עשויים מחומר מחמם (צמר, פליז וכו') על פני לבישת כמה שכבות של בגדים. זה מסרבל את התנועה, ולא מחמם כמו בגד צמר טוב. הכי חשוב - מעיל עליון גדול ועוטף, שיגן מפני הקור המקפיא.
מים מינרלים לשתייה.
ציוד לתיקון תקרים ותקלות קלות באופנוע. חלקי חילוף כגון מצמד וידית בלימה. עזרה ראשונה. במקרה של תקלה שאינה ניתנת לפתרון ניתן להעלות את האופנוע על אחת מהמשאיות החולפות בדרך, הנהגים ההודים בדרך כלל עוצרים ועוזרים בתמורה לבקשיש.